גזר דין בתיק פ"ל 12636-12-10

הנאשם מר יונתן גמליאלי (להלן: " הנאשם") הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (הלן: " פקודת התעבורה"), בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ובעבירה של אי ציות לשוטר, עבירה על סעיף 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 19.11.2010, סמוך לשעה 04:48 נהג הנאשם ברכב מסוג "יונדאי" מ"ר 46-539-20, נסע ברחוב יהודה, בירושלים. הנאשם נעצר לבדיקה שגרתית, במהלכה התבקש, בין היתר, להציג רישיונות נהיגה ורכב. באותן נסיבות, מאחר שהשוטרים חשדו בו כי הוא שיכור, התבקש הנאשם לבצע בדיקת נשיפון. על פי הנטען, בעת שניגש המתנדב יעקב לובין (להלן: " המתנדב"), לבצע את הבדיקה לנאשם, החל הנאשם להימלט מהמקום, תוך כדי עלה עם אחד מגלגליו על רגלו של המתנדב.

אשר על כך, בהכרעת הדין מפורטת שניתנה על ידי (פ"ל 12636-12-10 מדינת ישראל נ' גמליאלי, לא פורסם (מיום, 15.11.2011)) הורשע הנאשם בעבירה נהיגה בשכרות. עוד הורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש. כמו כן, הורשע בעבירה אי ציות להוראת שוטר. כן זוכה מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו מכיוון שלא ניתן להרשיע בגין אותו מעשה גם בעבירה של אי ציות להוראת שוטר וגם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977).

השאלה כעת היא, מהו העונש ההולם על התנהגות מעין זו. הצדדים כמובן, מטבע הדברים, חלוקים בדעותיהם.

טענות הצדדים בקצרה

התביעה בטיעוניה לעונש פרטה את חומרות העבירות בהן הורשע הנאשם. ציינה כי עמדתו של מותב זה היא שבעבירות בהן הורשע הנאשם, העונש ההולם הינו מאסר בפועל. כן טענה כי למרות שאין לנאשם עבר פלילי, יש לו עבר תעבורתי. לפיכך, עתרה התביעה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס משמעותי.

ההגנה בטיעוניה לעונש, ביקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובנסיבות האירוע. ציין כי מדובר בנאשם צעיר בן 21, שזה לא מכבר השתחרר משירות צבאי. כן הוסיפה כי בעבירות אלה, אומנם יש חובת פסילה, אולם, קיימת סמכות לבית המשפט, בנסיבות מתאימות להשית פחות. לפיכך, ביקש הסנגור שלא להשית על הנאשם שנתיים פסילה ולא מאסר בפועל.

בשל גילו הצעיר של הנאשם הוריתי לשירות המבחן ליתן תסקיר אודות התאמתו של הנאשם לביצוע צו שירות לתועלת הציבור.

הענישה הראויה

אין צורך להכביר במילים אודות העבירות חומרת בהן הורשע הנאשם. מגמת הפסיקה היא שיש להחמיר עם נהגים שיכורים. זאת לנוכח העובדה שכאשר נהג נכנס לרכב כשהוא שיכור, הוא מהווה סכנה ממשית לעצמו, ולציבור המשתמשים בדרך. מותב זה כבר ציין בשלל פסקי דין, כי צריכת אלכוהול בכלל ונהיגה בשכרות בפרט, משפיעה לרעה על כל הנהיגה, בין אם מדובר בשדה הראיה אשר מצטמצם, מהירות תגובה איטית, שיבוש בקואורדינציה ותפיסה מרחבית, ועוד.

לדאבוננו, גם תופעת אי ציות להוראות שוטרים, הפכה לחזון נפרץ, ישנה ככלל בחברה הישראלית תופעה של זילות בשוטרים. בית משפט זה, סבור כי יש לנהוג ביד קשה כלפי מי שאינו מציית לשוטרים ולהוקיע תופעה זו מכל וכל. בעניין זה יפים דבריו של כב' השו' א' לוי בבש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום, 02.04.2006):

"התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם, לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה. להשקפתי, מי שכך נוהג חושף לעיני כל עד כמה מופלגת היא הסכנה הטמונה בו".

וכך, גם מותב זה ציין בפ"ל (ירושלים) 863/09 מדינת ישראל נ' דוד, לא פורסם (מיום, 10.12.2009):

"הימלטות מפני שוטרים היא מעשה חמור, המסכן את חיי הזולת. במהלך מנוסתו מתעלם לרוב הנמלט מחוקי התנועה ומסכן באופן ממשי את חיי המשתמשים האחרים בדרך.  המדובר בתופעה שהתגברה בתקופה האחרונה ויש להילחם בה. מדיניות הענישה כלפי מי שנמלט משוטרים צריכה להיות קשה. זאת לא רק משום כבודם של השוטרים כמייצגי הציבור, אלא - ובעיקר - בשל הסיכון הבטיחותי החמור שכל מרדף משטרתי גורם.  ראו בת 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נגד ד. ירון בה ציטטתי מחקרים רבים המדגישים את המסוכנות בעבירה זו.  מדיניות מותב זה בהתאם להנחיות בית המשפט העליון היא כי בכל מקרה בו ישנו מרדף משטרתי, העונש ההולם צריך להיות מאסר בפועל".

ומן הכלל אל הפרט - המקרה שלפנינו

זוהי כמובן הגישה הכללית, אולם בשיטתנו הענישה היא כמובן אינדיבידואלית. בכל מקרה יש להסתכל על נסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר אנו באים לגזור את עונשו. יחד עם זאת, בד בבד יש להתחשב בחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם אין דינו של נאשם עבירת תנועה קלה, לבין נאשם הנוהג בהיותו שיכור ומסרב לבדיקת שכרות.

במקרה שלפנינו, על נסיבותיו האישיות של הנאשם ניתן ללמוד מהתסקיר שהוגש בעניינו לבית המשפט ביום 03.05.2012. התסקיר מתאר מסכת חיים לא קלה, אשר מפאת צנעת הפרט לא אוכל לפרט את הנסיבות אך אתארן חלקית.

מהתסקיר עולה כי מדובר בנאשם בן 22, המתגורר עם הוריו בירושלים.  הנאשם סיים 12 שנות לימוד, וסיים שירות צבאי. אמו של הנאשם חולה במחלה קשה. מאז גילו המחלה אצל האם, המשפחה כולה התגייס למענה. שירות המבחן התרשם, כי בשל מחלת האם, הנאשם מגיל צעיר יחסית נאלץ להתמודד באופן עצמאי עם קשיו, ללא תמיכה וליווי הורי כנדרש. הנאשם עבד לפרנסתו כמנהל חנות לחומרי בניין וכלי בית במשך כשמונה חודשים, ובחודש ינואר השנה פתח עסק עצמאי בתחום זה, כך שלמעשה כיום הנאשם משקיע שעות עבודה מרובות ומחשבה להצלחת העסק.

באשר לעבירות המיוחסות לו, שירות המבחן מציין בתסקירו כי הנאשם אינו מקבל אחריות על מעשיו, ומסביר את האירוע כמקרה של אי הבנה שהתגלגל לכדי כתב אישום.